מישהו זוכר את הימים בהם לפטופים אדירי מימדים הפגינו מסכי ענק של 16 ו-17 אינץ׳? אם כן, אתם בטוח זוכרים גם שמי שקנה אותם ראה בהם תחליפים הולמים למחשבים השולחניים. נכון, הם היו גדולים וכבדים בזמנו ובאמת, במרבית המקרים כלל לא יצאו מהבית ושימשו בעיקר משימות ביתיות ומשרדיות ורק לעתים רחוקות ראו אור יום. באותה נשימה אפשר להזכיר גם שהתחושה הזו הייתה בתוקף גם לגבי המחשבים הניידים ששימשו למשחקים, אלא שהללו מעבר לבעיית המשקל סבלו גם מצריכת חשמל מטורפת ומערכות קירור אימתניות שלא פעם קרסו תחת המשימה.
מאז חלפו מים רבים בירקון והלפטופים לגיימינג החלו להתכווץ בעוביים ובמשקלם. רף הכניסה ירד לגדלי מסך של 14 אינץ׳ ובשנים האחרונות אף התחלנו לראות על המדפים מחשבים ניידים יעודיים לגיימינג עם מסכי 16 אינץ׳. כזה הוא מחשב ה- Lenovo Legion Slim 7i, שהחברה מייעדת למשחקים תובעניים שידכה אותו לגוף, איך נגדיר זאת ״נייד יותר״. לנובו אינה חדשה בתחום הזה של מחשבי גיימינג ניידים וסביר שנתקלתם פה ושם אצל חברים ב-Lenovo Legion Pro 7i. הפעם המטרה שסומנה הייתה לפטופ דק יותר, קל יותר למשחקים שאינו דורש שוד בנק (או הורים) כדי לממנו.
בעובי של 19 מ״מ ובמשקל (נטו) של 2.17 ק״ג, שאליו צריך להוסיף את משקלו של המטען האימתני המצורף, לנובו מעריכה כי הוא יקסום למי שחייב להמשיך ולשחק בכל הזדמנות וזמן, גם כשהוא הולך לחברים, יוצא לחופשה על חוף הים, או יוצא לטורניר בסופ״ש. ונכון, עם ההוצאה מהאריזה (עם שתי ידיים…) התגלה מחשב במראה רובוטריק מתכתי, שמרגיש כבד ביד, אבל, לא יותר מדי, במיוחד אם נזכרים שלא מכבר יצא לנו להרים לפטופ MacBook Pro של אפל ששקל בערך אותו הדבר עם מסך 16 אינץ׳ ותגית מחיר קשוחה עוד יותר.
המידות: 19.9 x 357.7 x 259.3 מ״מ.
התחושה המתכתית עתידנית שמשדר האלומיניום הבוהק בגווני אפור, תלווה אותנו לכל אורכו של השימוש והאמת, היא משרה תחושת ביטחון כלשהי עם אמונה (שלא נבחנה) שהמחשב הזה יכול לשרוד גם אירוע גרעיני. המחשב הזה לא יזכה בפרס העיצוב האלגנטי, אבל, אבל, ללא ספק יקסום לשוחרי המנגה, הקוסט-פליי, Call of Duty או Graven.
מצד העיצוב בולטות מייד לעין אינספור האופציות לקישוריות שבאות לידי ביטוי ביציאות HDMI 2.1, יציאת Thunderbolt 4, יציאת USBC-C (3.2), 3 יציאות USB-A (3.2), כניסת/יציאת אודיו 3.5 מ״מ וחריץ לכרטיסי SD וזה הרבה מעבר למצאי במחשבי אולטרהבוק אחרים בשוק. קשה גם לפספס את פתחי האוורור שמשתלטים על כל חלקה טובה הן בתחתית הלפטופ והן משני צידיו ומעניין לציין את חסרונה של כניסת ה-Ethernet. המחשב מגיע מצוייד ב-WiFi 6E ובלוטות׳ 5.1.
המקלדת עמוסת תאורת RGB, מרגישה אף היא בנויה לתלפיות. אני אישית אהבתי את העובדה שהמקלדת כולה שקועה במשטח ומובחנת היטב משאר גוף המחשב. ההקשה נעימה ונוחה למגע והמקשים רספונסיביים להפליא עם פידבק מעולה ומעט מאוד רעש הקלקה – מושלם לעבודה בחללים משותפים. המקלדת היא בגודל פול-סייז, שורת מספרים ומקשי ניווט והיא עמדה בגבורה גם בהקשות האגרסיביות ביותר כשהתלהטו הרוחות במהלך כמה מהמשחקים שהרצתי עליו. הטאצ׳פד מרשים אף הוא בשטחו ומרווח ביותר.
המסך בדגם שהגיע לסקירה בגודל 16 אינטש, פאנל IPS , רזולוציה 3.2K) 3200X2000) , בהירות של 430 ניטס ועם קצב רענון של 165Hz. נתוני בסיס טובים שסיפקו תמונות מפורטות מאוד, חדות וחיות לאורך כל זמן ההתנסות. לא נרשמו תופעות גוסטינג. מעניין לציין שלנובו חשבה בשלב כלשהו שאולי לא רק גיימרים "יתלבשו" על המחשב הזה ולכן המחשב גם תומך בסטנדרט DCI-P3, שמשמש בעיקר עורכי וידאו מקצועיים. מהצד הפחות מוצלח, המסך לא תומך ב-HDR והבהירות של 430nits יכולה הייתה להרגיש טוב יותר.
איכות הקול מרשימה (סטריאו כמובן) ומשרתת כיאות גיימרים חסרי מנוח, אבל, לא הייתי מתיישב ליד המחשב הזה כדי להנות מהופעות ג׳אז שכן הבס חלש יחסית ובטונים הגבוהים לעתים הוגשה צרימה קלה. לא קריטי לגיימרים, כאמור, אבל, הללו ממילא לא מסתפקים לעולם ברמקולים המובנים ודואגים למערכות על שיזעזעו את קירות הבית, שלהם ושל השכנים. החברה טוענת כי הסאונד (מבית Nahimic by SteelSeries) אמור לשפר את חווית המשחק ולספק חוויית אודיו 3D אימרסיבית, אבל, מודה, אני לא חשתי בכך.
שיחות זום שבוצעו במחשב (שוב, לא ממש הייעוד המרכזי שלו) עברו בהצלחה כשהמצלמה של 1080p, עשתה את מה שהיה מצופה ממנה – להראות את המשוחחים מהצד שני, גם כשתנאי התאורה של החורף הישראלי גרמו לאפלוליות קלילה. כפתור הפרטיות שמופעל מצד ימין של המסך הוא תוספת חביבה ואפקטיבית.
המעבד במחשב הוא Intel Core i9-13900H, 14-core, 2.6GHz. ראוי לציין שיש גם דגם די זהה שמבוסס על מעבד AMD. בגדול, אלה שמות חזקים שמשמעותם ביצועים טובים עד טובים מאוד.
מהצד של הגרפיקה יש בחבילה Intel Iris Xe (integrated); nVidia GeForce RTX 4070 Laptop (8GB VRAM) ומצד המתח מדובר על מתאם 230W וסוללת Li-Ion של 4 תאים 99Whr.
הסוללה הצליחה להפתיע כאשר סיפקה מעל 6 שעות עבודה רציפה בשילוב וידאו וגרפיקה כבדה. בהחלט מספק. טעינה של 30% לקחה כעשר דקות וטעינה של 70% ארכה רק חצי שעה, תודות לטכנולוגיית Super Rapid Charge.
לגבי המעבד עצמו (כאמור – 14 ליבות) הארכיטקטורה ההיברידית של שבבי הרפטור לייק, מאפשרת ביצועים טובים ומהירים – נתון קלאסי לגיימינג. מעבד ה- i9, מציע ביצועים מרשימים במיוחד במשימות מורכבות , מהירות השעון הגבוהה והקאש הגדול תורמים אף הם לביצועים החלקים.
במרבית המבדקים במשחקים התובעניים יותר המחשב השיג תוצאות לא רעות בכלל, אבל העובדה שהמחשב היה במצב גיימינג Performance באה לידי ביטוי בתוספת רעש של מערכות האוורור והקירור. במצב של Quiet התברר שהוא אכן יודע שם לעבוד בשקט כשמדובר על משחקים קלילים יותר שדרשו קצבי רענון של 100Hz בלבד. רוב הזמן מערכת הקירור מסוג ColdFront 5.0, עמדה בגבורה בכל ׳התעללות׳ ושמרה מפני חימום יתר.
הכונן שמגיע במחשב הוא כונן SSD, של טרהבייט אחד מסוג M.2 NVMe PCIe 4.0 x4 והוא מספק ביצועים מהירים.
נושא אחד שאיתו לא הצלחתי להתמודד בהצלחה, או לראות אותו בפעולה, היה סוגיית ה-AI שכולם מתגאים בה בימים אלה. לנובו מספרת בניירת השיווקית שלה כי המחשב הוא מחשב ״מכוונן AI״ והיא משלב בלפטופ הזה את ה-AI Engine + זאת בשילוב שבבי Lenovo LA2-Q כמו גם שבבי LA1 AI, האמורים לתתגבר ולסייע לביצועים. טכנולוגיית ה-Smart Engine אמורה להפעיל מערכת חיישנים ולמקסם באופן עצמאי ואוטומטי את קצבי רענון המסך והיא אף אמורה ללמוד עם הזמן ולהשתכלל.
בנצ'מרק
בסוף היום, עם תג מחיר של קצת מעל 10K , מדובר בקנייה לא רעה בכלל לגיימרים שחייבים את המילה האחרונה בתחום וגם רוצים ללכת איתה להשוויץ לחברים ולקרובי משפחה צעירים מהם. לנובו די הצליחה לדחוס ליחידה קומפקטית לא מעט פתרונות חומרה רבי עוצמה שגם הוכיחו עצמם ואיכשהו כיסו על הסאונד הלא מושלם ובהירות המסך הלא מושלמת.
